המין תמר מצוי

התמר משתייך למשפחת הדקליים.
בסוג תמר יש 14 מינים .

התמר הוא עץ דו ביתי. יש עצים זכרים שלהם תפרחות זכריות ויש עצים נקביים נפרדים שלהם תפרחות נקביות.
רק המין תמר מצוי Phoenix dactylitera הוא היחידי שתורבת כעץ פרי ויש לו תרומה כלכלית.
המין תמר מצוי הידוע כתמר המתורבת כולל מאות זנים. ניתן להבדיל בין הזנים על פי כמות החוטרים שמייצרים מחיקי העלים התחתונים וקוטר הגזע.
בתמר המצוי התמיינות התפרחות מתרחשת בסתו, גידול התפרחת בחורף והפריחה באביב. הפרי גדל ממאי עד אוקטובר. טמפרטורת המינימום לגידול הפרי 18 מעלות צלזיוס.
פירות התמר מבשילים ככשיעור הסוכר בפרי מגיע לסף מסויים.

באזורים החמים מרבית המינים מבשילים לפני אוקטובר. הטמפרטורה היא גורם חשוב בזירוז התייבשות הפרי לאחר שהבשיל.

תפוצת מיני התמר

לכל אחד ממיני התמר אזור תפוצה משלו שם תנאי הסביבה: האקלים, הקרקע והמים מאפשרים לו לגדול ולהתרבות ולהשיג יתרונות על פני מתחריו או לחיות בשלום לצידם.
התמר , כעץ פרי, תורבת מאוכלוסיית הבר של התמר המצוי. תרבות התמר החל רק כאשר האדם למד לרבות את העץ באמצעות חוטרים. כלומר לנתק את החוטר בעודו צעיר.
כיום מוקמים בעולם מרכזים חדשים לגידול תמר מחוץ לאיזור גידולו המסורתי, במקום שקיימים תנאים אקלימים מתאימיים כמו קליפורניה, אוסטרליה, דרום אפריקה, צפון מקסיקו ובנימיביה.

זני התמר הנפוצים למאכל ומקורם
ה"חייאני" –זן מצרי
החלאווי ,הזהידי, ה"ברהי" וה"חדראווי" – זנים עירקיים
ה"מג'הול"- זן מרוקאי
ה"נור"- זן אלג'ירי וטוניסאי.

זנים המגודלים כיום בארץ

הזנים העיקריים שמגדלים בארץ הם: "מג'הול", "דקל נור" (על סנסנים), "חייאני" (הזן לח ונמכר קפוא) ו"ברהי"(הפרי נאכל בוסר).
זני תמרים שנועדו לאכילה נאכלים חלקם כפרי טרי מיד לאחר הבשלתם וחלקם כפרי יבש במשך כל השנה. זנים יבשים אפשר לשווק תחילה כטריים ואחר כך כייבשים.
יתרונות שיווק הפרי לפני הצמלתו כשהוא רטוב: טעים, דבשי, טרי וגם כבד יותר.

חסרונות שיווק הפרי לפני הצמלתו: חיי מדף קצרים. ככל שהפרי יהיה רטוב יותר הפרי יישמר זמן קצר יותר.

תפוצת התמר בארץ

התמר המצוי

תמרים יכולים לגדול בכל אזורי הארץ אך להניב פרי מסחרי רק בשני אזורים בארץ:
1. בשפלת החוף- מרפיח ועד עזה, זנים לחים
2. לאורך השבר הסורי אפריקאי- מאילת ועד בקעת גינוסר, זנים יבשים.

אזור העמקים הצפוניים- כולל את בקעת כנרות ואזור בית שאן. באזור יורדים גשמי חורף והתנאים האקלימיים מתאימים לגידול זנים לחים כיום "חייאני". הזנים היבשים לא תמיד מגיעים להצמלה מלאה. אזור גבולי לגידול ה"מג'הול".

אזור בקעת הירדן- האזור מתחיל מדרום טירת צבי ומסתיים במטעים שמצפון לים המלח. הגשמים באזור מועטים, הלחות נמוכה, הטמפרטורות גבוהות. מתאים לגידול כל הזנים היבשים. ה"מג'הול" נוטה להשתלפח.

אזור ים המלח- האזור הנמוך ביותר שבו מגדלים תמרים והמבכיר ביותר בארץ. הטמפרטורה גבוהות ביום ובלילה והלחות נמוכה. קיימת בעיה של דילוג שלב ב"מג'הול"
אזור הערבה- הגדול באזורים בו מגדלים תמרים בארץ. האזור חם יבש ושחון. פוטנציאל הניבה גבוה, איכות ה"מג'הול " טובה עד מעולה.

ייצוא תמרים מישראל

ישראל מייצרת תמרים לשוק המקומי ולייצוא לשוקי המערב. זני הייצוא העיקריים הם: "מג'הול", "דקל נור" (על סנסנים), "חייאני" ו"ברהי".
לייצוא מופנה רק פרי מובחר וגדול ביותר מהזנים "חייאני" ו"ברהי" ופרי שאינו משולפח מהזן מג'הול. בארץ נמכר פרי משולפח שאינו מתאים לייצוא או שגודלו קטן.

השתלפחות (skin sepration)

התמר המצוי

פירות תמר בשלים משתלפחים כאשר קליפתם כולה או חלקה נפרדת מהציפה ונוצר חלל אוויר בניהם. הדבר קורה בזמן התייבשות הפרי. הציפה מתכווצת בתהליך ההתייבשות וקוטרה קטן בעוד שהקליפה הנוקשה אינה מתכווצת.
כל זני התמר הגדלים בארץ משתלפחים, ההבדלים הם בחומרת השלפוח, בשיעור שטח הקליפה שניתק מהציפה ובנזק החזותי לפרי.
הזן "חדראווי" נוטה לשלפוח חזק, ה"חלאווי" פחות. במרבית הזנים כשמיטיבים את תנאי הגידול ומקבלים פרי גדול יותר. תופעת השלפוח חמורה יותר.
ההשתלפחות של אותו זן עשויה להיות שונה באזורים שונים ומושפעת מתנאי הסביבה טרם ההבשלה וגם בזמן התייבשות הפרי אולם עד היום לא ידוע מהם.

קביעת איכות הפרי במג'הול על פי מידת השילפוח

פירות "מג'הול" נוטים להשתלפח. לעיתים יותר ממחצית הקליפה נפרדת מהציפה. את חומרת השלפוח אומדים חזותית כאחוז משטח הקליפה שאינו צמוד לציפה. ההשתלפחות היא למעשה פגם אסטטי. התייבשות הפרי מתחת למבוקש מפרי עסיסי מגדילה את שיעור הפירות המשולפחים. שיעור ההשתלפחות תלוי בשני גורמים:
נטיית הפרי להשתלפח מסיבות אנטומיות פיזיולוגיות ושיעור המים בפרי.

במג'הול החלוקה המקובלת לסוגים היא:

פירות לא משולפחים – פירות מעולים לייצוא בהם שטח השילפוח אינו עולה על 10%.
פירות משולפחים – בהם השילפוח מ 10% עד 30% משטח הקליפה.
פירות משולפחים בהם שטח השילפוח עד 25% משטח הקליפה נחשבים סוג א לשוק המקומי.
פרי משולפח מאוד – בהם השילפוח מעל 30%.
פירות משולפחים מאוד בהם שטח השילפוח עד 50% משטח הקליפה נחשבים סוגים נמוכים לשוק המקומי. בעוד שפירות ששטח השילפוח מעל 50% משטח הקליפה נחשבים פרי נחות לשוק המקומי.
שיעור ההשתלפחות קובע את התמורה עבור הייבול.

יש לכם שאלה או בקשה? נשמח לסייע! מלאו פרטיכם ונציג שלנו יחזור אליכם בקרוב

    השם שלך (חובה)

    האימייל שלך: (חובה)

    הטלפון שלך: (חובה)

    ההודעה שלך